בעקבות איזה מצגת שראיתי התחדש לי פשט במושג "אמונה"
שדיברה על זה שגם חיילים אטיאסטים ברגעי משבר במלחמה פועלים מתוך אמונה
חשבתי על זה וניסיתי להבין לאיזו "אמונה" מתכוונים כאשר אומרים שגם אטאיסטים מאמינים
מתוך המחשבה הזאת התברר לי שההגדרה של אמונה צריכה בירור וניסור ממידות מצרניות
כאשר אומרים אמונה מתכוונים להגיד שאדם צריך להאמין שהכל טוב כעת גם אם אתה חושב שיש רע
די עקא די ברור שזאת לא אמונה של אטיסטים . אלא מה שנתקלתי פעמים רבות בחיים בכופרים גמורים שמשום מה נראה שהם עושים את מה שהם עושים (לדוגמא קצינים בצבא) מתוך נחת ונחישות וקבלת על ומוכנות לסבל שאמורים להיות נחלתם הבלעדית של אנשים מאמינים
והכי חשוב אותם אטיאסטים לא מחפשים כלל קיצורי דרך – שזאת תכונה שבוודאי ובוודאי אמורה להיות רק נחלתם הבלעדית של אנשים דתיים מאמינים (כמובן אפשר לומר על אותם כופרים שהם לא חושבים מספיק ולא מוכנים לפרוץ את המוסכמות של עצמם – וזה גם נכון על חלק מאותה קבוצת אנשים אבל בטח לא על כולה)
ההתנהגות שלהם גרמה לי להיזכר שיש עוד הגדרה לאמונה או שמא רק עוד מאפיין והוא ש "אמונה" זה תאמין שהכל מסודר והכל מחושב וכל דבר בעולם במקומו וביתו ובזמנו
ההגדרה השניה של אמונה אמנם לא מסבירה למה רע לי עכשיו
אלא רק נותנת כח והבנה פנימית למה לא לעשות קיצורי דרך בחיים ולמה לא לברח מדברים שצריך לעשות
לא להסתכל על התוצאה – כמו שטען כותב המצגת -שגם אתאיסטים נלחמים באמונה - הכוונה הם לא מסתכלים על זה שהם עלולים למות אלא רק פועלים מתוך מחשבה
של "עכשיו צריך להילחם וזה מה שצריך לעשות וזה מה שאני עושה" - מן התעלות לעולם של עשיה ללא בקשת שכר - תוצאה
אלא רק הסתכלות על הדרך
אמונה של אטיאסטים היא הכוונה השניה במילה אמונה
דבר זה גרם לי להרהר הרבה במטבע הלשון שנזרקק כל הזמן – תאמין שהכל לטובה – על עצם העניין שהכל לטובה ושזה דבר שלא מבינים בשכל ולכן שייך להגיד עליו אמונה אני מסכים אבל זה יכול לבא בטעות ממקום לא נכון בנפש ולשמש את קטנות המוחין של האדם
כי כאשר אומרים לאדם שיש לו כרגע חסרון מסוים בחיים – אין לו עבודה ,אין לו שידוך שאמונה זה תאמין שגם הרע הוא לטובה זה לא חינוך כי במקום לומר לאדם אל תחפש את השכר את הפרי אלא תעשה את הדברים לשם פועלם - אומרים לו הכל לטובה ובזה ממקדים אותו שוב על השכר והעונש על הפרי והפרס
ושמא זה הפשט בטעם העץ כטעם הפרי?
שאדם לא מסתכל על פרי כלל ולכן טועם בעץ טעם של פרי? דהיינו שאדם מחפש לעשות מה שנכון
ורואה בהליכה בדרך תכלית יחידית וכלל לא מעניין אותו הפרי - (אלא רק בשביל הדרך שידע כיצד לתכנן את הדרך)
(לדוגמא החייל שלנו לא שואל האם הוא יחיה אלא רק שואל האם צריך להילחם - -וכל מה שהוא שואל כיצד ננצח -דהיינו מתעסק בפרי – זה אך ורק כדי שיוכל לעשות מה שנכון לעשות-להילחם)
עד היום לא הבנתי ככה את טעם העץ כטעם הפרי
אלא הבנתי שכבר בדרך צריך להנות כאילו אנחנו מתעסקים במטרה כי הדרך היא מה שגורם לך להרגיש את יקרות ושווי המטרה ושזה הכלי שלך להכיל את גודל המטרה
אחרי זה
באמת יש לעיין האם כל מושג האמונה הדתי המוכר לנו - והוא" שיהיה לנו טוב" ושמתעסק בלהסביר למה לא רע לי למרות שרע לי
הוא אכן מושג האמונה הטהור
לאחר הפשט שהבנתי עכשיו בזכות כמה אטאסטים מאמינים מהמצגת בטעם העץ כטעם הפרי
כנראה שכל מה שאנשים משייכם לאמונה צריך לשייך בכלל לרצון
דוגמא
- בא אדם לניחום אבלים ומדבר שצריך להאמין שה' טוב ואין לפניו עוול
מה זה קשור לאמונה? אמונה זה להאמין שצריך לעשות את הדבר הנכון ולא את קיצור הדרך
להגיד למי שמצטער להאמין זאת טעות
למי שחש ברע או שנמצא במצב רע צריך להגיד - "תרצה"
תרצה שיהיה לך טוב
ובדוגמא שהבאתי - מי שבר מינן חס וחלילה מתו מונח לפניו - ייתכן שהשבר שלו נובע מזה שאותו בן אדם היה בשבילו מקור של טוב
ועכשיון כשהמעיין הטוב התייבש ושאותו של מקור לרצון טוב אבד -לכאורה איך יהיה שוב זרימה של טוב?
על זה צריך לענות לו- מעכשיו תתרגל אתה בעצמך לרצות טוב ולא להסתמך על הרצון של האחרים שיהיה טוב
--שלא נדע צרות ונסיונות
וזה כנראה כל עניין בקאוצינג - שתמיד יוצר רושם של כפירה כי הם גורמים לאנשים להאמין בעצמם
לפי דברי זה לא נכון -- הם לא גורמים לאנשים להאמין בעצמם אלא לרצות בעצמם
ומי שרואה בהשתדלות האדם כפירה אז ייתכן ואינו יודע כלל מה ההבדל בין אמונה לרצון
אם אמונה זה שצריך לעשות את מה שצריך לעשות בכל רגע נתון אז כפירה זאת המחשבה שאפשר לעשות קיצורי דרך
כפירה זאת המחשבה שאפשר לברח מלעשות את שצריך לעשות
להשתדל וכוחי ועוצם ידי זה לא מגדיל את האמונה בעצמי אלא את הרצון העצמי
ואולי יש בינהם קשר בין הרצון לאמונה שמפיל את כל המהלך שלי?
תוספת קטנה - עיינתי בפרשת בראשית - הראשונה שמדברת על פרי ולא על עץ היא האישה
כאשר אלוהי-ם אומר לאדם לא לאכל מעץ הדעת כתוב רק עץ
וגם כאשר הנחש מפתה את חוה הוא מדבר רק על עצים
הפעם הראשונה שמדובר על פרי - זה בדברי האישה לנחש
אחד מחברי הטובים הוסיף לי על המהלך הזה ש חטא חוה הוא המשך לחטא האדמה שלא הוציאה אץ שעצו ופריו שווים, כלומר שורש החטא הוא חוסר ב"לשמה".
האישה שיותר חמדנית בטיבעה, נפלה בפיתוי הפרי (שזה שיש בו טעם מתבלט ביחס לעץ חסר הטעם).
לאחר זמן התחדש לי עוד בנושא-
אם הבנתי נכון - אמונה זה לעשות דברים לשמה- ואתה גם מגדיר שלעשות דברים לשמם זה לעשות את הדברים כי זה מה שנכון לעשות באותה העת
זה גם מתקשר לי עם נקודה אחרת באמונה שתמיד אומרים שמי שחי מתוך אמונה לא חושב מה יהיה מחר
ולא מדלג על ההוה בשביל המחר -- "לא עושה קיצורי דרך"
כמה שאלות שנשארו לי פתוחות –אשמח לשמע תשובות
אני הבנתי לשמה תמיד אחרת - לעשות דברים מצד עצמות הפעולה שלהם -- דהיינו לאכול לא כי זה מה שנכון לעשות עכשיו[
אלא לאכול בשביל לאכול ,לרקוד בשביל לרקוד , --- מצד הלשון ההגדרה שלי נשמעת יותר אבל מה הגיון בלחיות ככה?
האישה היא חמדנית? לא אומרים את זה על גברים?
אתה טוען שגם האישה לא נפלה בפיתוי של הנחש כי הוא הציע לאכל מעץ הדעת
ואילו היא בכלל פיתתה את עצמה ואכלה מפרי עץ הדעת?
כמו כן מה הייתה הצעת הנחש? לעשות דברים מצד שהם טובים או רעים ולא מצד שזה מה שצריך לעשות
בעצם הצעת הנחש הייתה להתחיל לשפט דברים לפי קריטריון של טוב ורע?
ועץ החיים היה לחיות בלי משפט? זה גם לא הגיוני! - אלא אם כן נאמר שעץ החיים כולל את הטוב והרע רק ללא הבלטה
והנחש הציע להבליט את העניין של טוב ורע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה