הדבר תורה הבא הוא בעיקר לגברים שבינינו הארות של בנות יתקבלו בברכה

התורה חז"ל כל הזמן מזכירים בנשימה אחת אישה ואוכל ביוסף -"כי אם את הלחם אשר הוא אוכל" -עיינו בפרשנים מדובר שם על משל לאישה-אשת פוטיפר
בבראשית חז"ל אומרים שביחד עם האכילה מעץ הדעת הם נפלו גם בעריות- זה לא כתוב-אבל ככה חז"ל הבינו שאם היה חטא באוכל היה גם חטא בעריות למה?- חכו לסוף כמו כן כל ספר משלי מלא בדימוי בין ניאוף לאכילה האם התורה משווה אישה לאוכל?אם הבנתי נכון אז התורה מדברת מנקודת מבט של תיקוןאצל גברים יש נקודה מאד מקולקלת מחטא ץ הדעת והיא לעשות דברים מתוך חסרון ולא מתוך רצון דהיינו צריך לאכול אבל לא מתוך צורך ותחושה שאם אני לא אוכל יקרה לי משהוא לא מתוך רצון לאכל ותחושה שלא חסר בי כלום ואני שלם וטוב לי עם עצמי איך שאני אז למה אני אוכל? 1*כי אני רוצה2*כי התפוח מבקש3- כי זה טעים ואני אוהב טעם!!כן כן - קצת מהפך - הכי טוב לאכל מתוך תענוג ואהבת הטעם כי אם לא אז אתה אוכל מתוך תחושת חסרון אגב ככה גם הנחש הרס אותם - הוא גרם להם לאכל מתוך חסרון -שכנע אותם שחסר להם משהו ולכן עליהם לאכל ועכשיו לאישה - גברים כמו שהם צריכים לתקן את התודעה שלהם כלפי אוכל כך הם צריכים לתקן את התודעה שלהם כלפי אישה**אסור לגשת לאישה מתוך חסרון מתוך תחושה שמשהו בך חסר מתוך תחושה שאצלה המפתח לתיקון שלי כי אני כבר לא יכול לבדאסור לגשת לאישה מתוך תאווה - כי מה זאת תאווה?מישהי חשפה בפניך את האנרגיות הנשיות שלך וגרמה לך לשכח שלא חסרות בך אנרגיות גם כן (או שהיא רק חשפה את זה שבמילא אתה לא מודע בכלל לאנרגיות הגבריות שלך)ואז אתה נמשך כמו פרפר לאש -למה? כי אתה חושב שכל האש אצלה ובך יש חסרון ושאצלה יותר נוצץ התיקון הוא לא לבא לאישה מתוך חסרון אלא רק מתוך רצון!לא חסר לי כלום ואין לי שום צורך באישה אז למה אני מתחתן?כי אני רוצה יותר!אבל לא כי חסר בי משהו עכשיו(בלשון הרב קוק זה נקרא השלמות וההשתלמות )לכן התנ"ך תמיד משווה אישה לאוכל - כי מי שהתודעה שלא מתוקנת בקשר לאכילה אז גם התודעה שלו מתוקנת בקשר לאישה-אלו שני דברים שגבר יכול ליפול ולחשב שהם חסרים לו אבל אם הוא מתוקן הוא יודע שהם לא חסרים לו - אלא הם מגדילים אותו

את המאמר פירסמתי בפורום כיפה אחת הכותבות האירה לי -
ציטוט
"אבל אני לא אוהבת את הרעיון.אוכל הוא צורך של בנאדם.אישה - היא בנאדם. לא אוהבת שמשווים ביניהם כל הזמן. זה ממש לצמצם את האישה ומעליב.הזוגיות היא הצורך שמתמלא.ולא האישה או האיש."

קיבלתי את ההארה - הטרמנילוגיה שלה יותר נכונה ומגדירה את המצב הנפשי שעליו רציתי לכתב

בגרות נשית

המאמר הבא מיועד רק לנשים אמיצות

הנושא הבא הוא נושא שיושב לי כבר הרבה זמן על הלב.בהצחלה רציתי לקרא לו צביעות נשית
אבל אחראי מחשבה הבנתי שלא מדובר רק בצביעות ,בציעות זה הסימפטום- מדובר פה על בגרות

אחד מסימני הבגרות הבולטים ביותר זה היכולת להכיר בכוחות שבך היכולת להכיר באיך שתה מנצל אותם לטובה והיכולת לארות איך אתה מנצל אותם לרעה
סימן נוסף לבגרות זה להפסיק להסתתר מאחורי תירוצים וסיבות אלא לעמוד מול המעשים שעשית
רק מי שמוכן להפסיק להשתמש בתירוצים יוכל לקחת אחריות על מעשיו ככל שאדם דוחק את הקץ וממשיך להשתמש בתירוצים הוא לא מסוגל להבין מהי אחריות ומהי בגרות

איך כל זה קשור לנשים?
בגדול בהיסטוריה עד המאתיים שנים האחרונות נשים לא כל כך דנו בעצמן לא כל כך חשבו על עצמן ,לא נדון כרגע כרגע למה
(כן זאת גם חלק מהבגרות -להיות מסוגל להבין שגם אם תאשים אחרים וגם אם הם באמת אשמים -זה לא פותר אותך מהצורך להתמודד עם הבעיה שנוצרה-ולכן אני לא דן האם הגברים אשמים בזה שהנשים היו לא מפותחות או לא)
אבל זאת המציאות
הם היו כמו ילדים במובן מסוים עד לפני 200 שנה
הכוחות שלהן לא היו מפותחים - לא ברמה הכללית ולא ברמה הפרטית
לא ברמה הכללית לא היו להם שום התארגנויות ציבוריות ולא הייתה להם שום אחריות ציבורית
ולא ברמה הפרטית - הרבה נשים לא הכירה בערך עצמן והרבה נשים לא ביטאו את הכוחות שלהן (מי אשם? האם הנשים באמת היו ילדותיות או שהגברים אשמים - אני לא הסטוריון - ועיינו בהערה לעיל)

הנשים ברוך ה' התבגרו ופיתחו המן את הכוחות שלהם במאתיים השנה האחרונות
וזה מקביל לדעתי למישהו בגיל ההתבגרות -השלב הראשון זה לגלות את הכוחות שלך
אבל מגיע המשבר
כי כשיש כוחות צריך ללמוד לשלוט עליהם וצריך לקחת עליהם אחריות
וכשיש כוחות ועושים איתם טעויות אז גם צריך לדעת לשלם על זה

הכוח הנשי העיקרו הוא לא פיזי אלא יותר -אישי,נפשי,לגרום לדברים לזוז על ידי השתמשות בקשם האישי ולא בסמכות
ההגדרות שלי לנושא עדיין בהתחלה -אבל נראה לי שכוונתי ברורה

כיום הנשים רק נהנות מהכח הזה אבל עוד לא למדו לקחת עליו אחריות
(למה שילמדו? מי יכריח אותן? הרי זה כח בלתי נראה, זה כח שקשה למדד אותו כי הוא לא פיזי
הכח הזה גם לא משאיר עקבות)

דוגמא לחוסר התובנה שכח נשי הוא כח ויש להתייחס אליו ככזה מופיעה בראש ובראשונה בבתי המשפט
מעערכת החק היא החותמת למה נחשב שימוש לגיטמי בכח ומה נקרא שימוש לא לגיטמי בכח
היום מערכת המשפט מאד מיושנת היא עדיין בנויה על העולם שהיה לפני גיל ההתבגרות של העולם הנשי בכלל והנשי בפרט
ונקודת המוצא שלה היא שאין בכלל כזה דבר כח נשי
ואם הוא קיים -אז אין לו שום משמעות

שני דוגמאות - אונס
מלבד העובדה שברב המדינות אנס מוגדר רק כמעשה של גבר על אישה (לכן מורה נקבה בישראל שאנסה תלמיד שלה נשפטת רק על מעשה מגונה ולא על סעיף -אנס)
ישנו עוד בעיה בחק- החק מגדיר אונס רק ככפיה פיזיקלית -אבל אין בחק אזכור לכפיה על ידי כח הפיתוי הנשי
הנשים יכולות לקרא את זה ולגחך בהנאה- אנחנו יכולות לפתות אותכם לעשות מעשים שלא רציתם ולא תוכלו להעניש אותנו כי הכח שלנו הוא בלתי מדיד
אבל אני חושב שמי שחושבת ככה יורה לעצמה ברגל - כי מי שלא מוכן שהחברה תאשים אותו באחריות למעשיו שנגרמו על ידי הכוחות שלו
בעצם מקבל את זה שמתיחסים אליו כאדם שאין מה לדרש ממנו אחריות כי אחריות זה לא בתחום היכולת שלו-ממש כמו שאחריות זה לא בתחום היכולת של הילדים קטנים

נושא שני גירושין - לא ארחיב בנושא -אבל למה עולם שבו הרבה נשים לא מינקות ובמילא נמצאות עד 4 אחרי הצהריים בעבודה -למה תמיד חזקת הילדים היא אוטומתית לאישה?
מה היא שונה מהגבר?
שניהם חוזרים בארבע הביתה (דברי מכוונים לאותם האמהות לפחות)
ושניהם אוהבים את הילד אותו דבר (או שיש פה הנחה מכוערת שאבות אוהבים פחות את הילדים שלהם?)
ובנוסף - בעולם שבו הנשים גם יכולות לצאת לעבד - למה שהגבר לא יקבל את הילד והאישה תשלם מזונות?
(ואל תתרצו שאין גבר שרוצה את זה - גברים היום מאד פתוחים לקשר שלהם עם הילדים)