יום רביעי, 24 ביוני 2009

כיצד מפרשים רמזים משמים

רבים מאיתנו חילונים ודתיים נתקלו בהשגחות פרטיות למינהן ורמזים ברורים משמים ש"קורה כאן משהו" אני לא מתכוון כאן דווקא בהקשר של האם יש אלוקים או לא, אלא יותר בכיוון של לאן לצעוד את הצעד הבא בחיים - ימינה, שמאל, אחורה או קדימה
הבעיה של הרמזים האלה היא שאם בוחנים אותם בעין השכל אז הם לא אומרים כלום כי אפשר לתוות סיפור שיפרש אותם כרמז ללכת ימינה ואפשר גם לתוות סיפור שיפרש אותם כרמז ללכת שמאלה
אז להתלבטויות של השכל הרמזים האלה לא עוזרים - ואולי כך צריך להיות כי מחשבה לא אמורה להישען על מהאלה מה יהיה לי יותר טוב (שזה מה שבא הרמז לעשות להגיד לי איפה יהיה לי יותר טוב) אלא מחשבה אמורה להישען על אמת ועקרונות שאנו חושבים שהם נכונים
ההשגחה הפרטית עובדת לרב בעיקר על הרגש - אדם עשה צעד שהוא בטוח בו - ואז אם המציאות מתגלגלת לכיוון שלו הוא רואה בזה רמז משמים שהוא בכיוון הנכון ואם המציאות נגדו בצורה שמערערת לו על הבחון הצמי אז הוא יתחיל לראות בזה אות משמים שהצעד שלו מוטעה- לא כי זה באמת מה שרצו לומר לו משמים אלא בגלל שהבטחון העצמי שלו כבר התערער
כך שנראה שאפילו מצד הרגש אי אפשר לפרש את הרמזים - כי אם אתה בעל הטחון עצמי אז הרמזים השלילים לא יזיזו לך ואם אתה חסר בטחון אז לרב הרמזים יפורשו על ידך בצורה שלילית
במילים אחרות אדם מפרש את המציאות בחוץ לפי המציאות שלו בפנים
יוצא מזה פשט נפלא למושג "רמז משמים" - שאדם יכול לדעת מה המצב הפנימי שלו לפי איך שהוא יתיחס למאורעות החיצוניים הפוקדים אותו (זה כשלעצמו לא דבר חדש כלל) - "שמים" זו המציאות הפנימית של האדם וכל הזמן יש לאדם רמזים מן ההתיחסות שלו כלפי מאורעות מן החוץ מה השמים שלו רוצים ממנו ולהיות מחובר לעצמך זה כבר חיבור גדול לאלוקים שזה הרי כל תכלית ההשגחה הפרטית לחבר את האדם לאלוקים

ישנה עוד אפשרות מלבד האפשרות הפסיכולוגית והיא לפרש את הרמזים לפי האינטואיציה- יש לי עם זה שני בעיות
א- להגיע לאינטאיציה אמיתית זה ממש לא מסלול קצר . לרב מה שאנשים קוראים אינטואיציה זהו בעצם מוסר כליות
על חטאי העבר
ב- בעקבות ההקדמה של הרב הנזיר ל"קול הנבואה" אני מפקפק בקשר בין יהדות לאינטואיציה

תוספת לסיום-
יש חוץ מן השמים הפרטיים של כל אדם בפנים גם שמים כללים לעולם ולשמים הכללים שפועל יוצא מהם זה שיש לעולם מגמה וכייוון יש קשר לשמים הפרטיים של כל אחד והמגמה והתכלית של כל אדם הם חלק מהשמים הכללים ונגזרים מהם
כך שלהקשיב לשמים הפרטיים ולפרש על פיהם את הרמזים וההשגחות הפרטיות זה הגיוני שכן הכל נגזר מהשמים הכללים

ואולי מן הסתם מי שעושה כך בסוף זוכה להבין רמזים כללים מן השמים הכללים ?

יום שלישי, 23 ביוני 2009

משהו על אין סוף אבולוציה וקבלה

לפני זמן רב יצא לי להתווכח עם איזשהו דתל"ש על דרווניזם מהשיחה איתו נבנתנ אצלי תובנה מעניינת בקשר למושג "אין סוף"
הגישה שלנו למציאות היא גישה של יבה ותוצאה או בלשון הראשונים - סיבה ומסובב ועם הגישה הזאת אנוגם ניגשים לשאלת החיים - מי ברא את העולם ומהו מקור החיים אלא ששם מתברר שהגישה כושלת את זה דרווין עוד לא גילה אבל היהדות כבר גילתה מזמן - כך התברר לי . דרווין -וכל בן אדם הגיוני אחר - מסתכל סביבו ורואה שהעולם בנוי בצורה של התפתחות - זרע נהיה שתיל ואחרי זה נהיה עץ ,בני אדם מתפתחים בהדרגה מתינוק לאדם בוגר, ישוב קטן מתפתח בהדרגה לעיר - בקיצור כל העולם מתפתח בהדרגתיות - מתוך תובנה זאת ניגש האדם וטוען שהוא התפתחות הדרגתית ושבכלל כל העולם התפתח הדרגתית . וכן קורה שכל פעם אנו חוזרים שלב נחד נוסף אחורה וחוזר חלילה. כך גם בעולם הפיזקה המודרנית כל הזמן יש חתחרה למצא את החלקיק היותר קטן שמרכיב את היחידות היותר גדולות -אמנם זה לא היה הרעיון המקורי של הדרווניזם הקלאסי אבל אין ספק שהרעיון הזה מנחה את כל מי שלא מאמין באלוקים שגם האדם התפתח אבולציונית מרמת החלקיק הביולוגי הקטן ביותר. אלא שאליה וקוץ בה כי אם כך התשובה הניתנת היא לעולם לא תתן סיפוק ומענה לשאלה מאין הכל התחיל - כי על כל רמה שנגיע אליה לאחר זמן נתחיל לחפש רמה קודמת

מה כל זה קשור ל "אין סוף" שבו הקבלה מתארת את האלוקות? בתורת הקבלה תמיד טועניםן שבינינו לבין הקדוש ברוך הוא שהוא מוצא החיים יש אין סוף עולמות - וזה בדיוק מה שטוענים במדע - שעל כל חלקיק שלא נמצא נמשיך לחפש חלקיק או יחידה אבולויונית קודמת ויותר בסיסית כך שהקבלה טוענת מזמן מה שיוצא לפי המדע- - לעולם לא תגיע לאלוקים -למוצא החיים בדרך של סיבה ומסובב - בדרך של סיבה ותוצאה - כי ביננו לבין מוצא החיים יש אין סוף שלבים
כך שלעולם לא נגיע - כי לכל מקום שלא נגיע -תמיד נמצא שלב קדום יותר להגיע אליו

אם הבנתי נכון הדרך היחידה להגיע למוצא החיים היא לא דרך התהליך השכלי של סיבה ומסובב אלא בדרך של קפיצה
"יש מאין" צריך איזו שהיא החלפת דפוס חשיבה- החיים לא נוצרו ולא נוצרים בגלל סיבה על מערכת הסיבות שאנחנו מגדירים היא אחרי שכבר יש חיים , החיים עצמם הם פשוט קיימים , החיים עצמם קיימים בלי סיבה מאחוריהם שתומכת בהם. יוצא צזה שאם רוצים להדבק בשרש החיים ברגע הראשוני של הבריאה ,בנביעה שלה - אז לא צריך בשביל זה שום ידע קבלי של עולמות על גבי עולמות - כי לדרך הזאת אין תכלית מכיון שהיא לא נמלטת מתבנית המחשבה של סיבה ותוצאה אלא פשוט צריך להתחיל להפנים את החיים כדבר שאין מאחוריו סיבה תומכת אלא הם קיימים ללא סיבה

הצלחת לתפוס כך את החיים? אז את/ה נמצאים/ות ברגע בריאת העולם - "יש מאין" ברגע הקפיצה הגדולה מאלוקות לעולמות - ברגע המעבר בין חופש לדטרמניזם

הארת אגב
אם אני מבין נכון זאת גם הכוונה שהקדוש ברוך הוא הוא עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות - הכוונה הפשוטה היא שהוא הסיבה הראשונית לכל מה שקיים ושאין מאחוריו סיבה נוספת .לפי מה ששאמרתי מקודם הכוונה בזה היא לא רק שהקדוש ברוך הוא הוא ראש פירמידת הסיבה ותוצאה בעולמנו אלא שהוא בכלל לא שייך למציאות של סיבה ותוצאה

יום שלישי, 16 ביוני 2009

הבהרה על המושג אמונה

בעקבות איזה מצגת שראיתי התחדש לי פשט במושג "אמונה"
שדיברה על זה שגם חיילים אטיאסטים ברגעי משבר במלחמה פועלים מתוך אמונה
חשבתי על זה וניסיתי להבין לאיזו "אמונה" מתכוונים כאשר אומרים שגם אטאיסטים מאמינים
מתוך המחשבה הזאת התברר לי שההגדרה של אמונה צריכה בירור וניסור ממידות מצרניות

כאשר אומרים אמונה מתכוונים להגיד שאדם צריך להאמין שהכל טוב כעת גם אם אתה חושב שיש רע
די עקא די ברור שזאת לא אמונה של אטיסטים . אלא מה שנתקלתי פעמים רבות בחיים בכופרים גמורים שמשום מה נראה שהם עושים את מה שהם עושים (לדוגמא קצינים בצבא) מתוך נחת ונחישות וקבלת על ומוכנות לסבל שאמורים להיות נחלתם הבלעדית של אנשים מאמינים
והכי חשוב אותם אטיאסטים לא מחפשים כלל קיצורי דרך – שזאת תכונה שבוודאי ובוודאי אמורה להיות רק נחלתם הבלעדית של אנשים דתיים מאמינים (כמובן אפשר לומר על אותם כופרים שהם לא חושבים מספיק ולא מוכנים לפרוץ את המוסכמות של עצמם – וזה גם נכון על חלק מאותה קבוצת אנשים אבל בטח לא על כולה)
ההתנהגות שלהם גרמה לי להיזכר שיש עוד הגדרה לאמונה או שמא רק עוד מאפיין והוא ש "אמונה" זה תאמין שהכל מסודר והכל מחושב וכל דבר בעולם במקומו וביתו ובזמנו
ההגדרה השניה של אמונה אמנם לא מסבירה למה רע לי עכשיו
אלא רק נותנת כח והבנה פנימית למה לא לעשות קיצורי דרך בחיים ולמה לא לברח מדברים שצריך לעשות
לא להסתכל על התוצאה – כמו שטען כותב המצגת -שגם אתאיסטים נלחמים באמונה - הכוונה הם לא מסתכלים על זה שהם עלולים למות אלא רק פועלים מתוך מחשבה
של "עכשיו צריך להילחם וזה מה שצריך לעשות וזה מה שאני עושה" - מן התעלות לעולם של עשיה ללא בקשת שכר - תוצאה
אלא רק הסתכלות על הדרך
אמונה של אטיאסטים היא הכוונה השניה במילה אמונה
דבר זה גרם לי להרהר הרבה במטבע הלשון שנזרקק כל הזמן – תאמין שהכל לטובה – על עצם העניין שהכל לטובה ושזה דבר שלא מבינים בשכל ולכן שייך להגיד עליו אמונה אני מסכים אבל זה יכול לבא בטעות ממקום לא נכון בנפש ולשמש את קטנות המוחין של האדם
כי כאשר אומרים לאדם שיש לו כרגע חסרון מסוים בחיים – אין לו עבודה ,אין לו שידוך שאמונה זה תאמין שגם הרע הוא לטובה זה לא חינוך כי במקום לומר לאדם אל תחפש את השכר את הפרי אלא תעשה את הדברים לשם פועלם - אומרים לו הכל לטובה ובזה ממקדים אותו שוב על השכר והעונש על הפרי והפרס
ושמא זה הפשט בטעם העץ כטעם הפרי?
שאדם לא מסתכל על פרי כלל ולכן טועם בעץ טעם של פרי? דהיינו שאדם מחפש לעשות מה שנכון
ורואה בהליכה בדרך תכלית יחידית וכלל לא מעניין אותו הפרי - (אלא רק בשביל הדרך שידע כיצד לתכנן את הדרך)
(לדוגמא החייל שלנו לא שואל האם הוא יחיה אלא רק שואל האם צריך להילחם - -וכל מה שהוא שואל כיצד ננצח -דהיינו מתעסק בפרי – זה אך ורק כדי שיוכל לעשות מה שנכון לעשות-להילחם)

עד היום לא הבנתי ככה את טעם העץ כטעם הפרי
אלא הבנתי שכבר בדרך צריך להנות כאילו אנחנו מתעסקים במטרה כי הדרך היא מה שגורם לך להרגיש את יקרות ושווי המטרה ושזה הכלי שלך להכיל את גודל המטרה
אחרי זה

באמת יש לעיין האם כל מושג האמונה הדתי המוכר לנו - והוא" שיהיה לנו טוב" ושמתעסק בלהסביר למה לא רע לי למרות שרע לי
הוא אכן מושג האמונה הטהור
לאחר הפשט שהבנתי עכשיו בזכות כמה אטאסטים מאמינים מהמצגת בטעם העץ כטעם הפרי
כנראה שכל מה שאנשים משייכם לאמונה צריך לשייך בכלל לרצון
דוגמא
- בא אדם לניחום אבלים ומדבר שצריך להאמין שה' טוב ואין לפניו עוול
מה זה קשור לאמונה? אמונה זה להאמין שצריך לעשות את הדבר הנכון ולא את קיצור הדרך
להגיד למי שמצטער להאמין זאת טעות
למי שחש ברע או שנמצא במצב רע צריך להגיד - "תרצה"
תרצה שיהיה לך טוב
ובדוגמא שהבאתי - מי שבר מינן חס וחלילה מתו מונח לפניו - ייתכן שהשבר שלו נובע מזה שאותו בן אדם היה בשבילו מקור של טוב
ועכשיון כשהמעיין הטוב התייבש ושאותו של מקור לרצון טוב אבד -לכאורה איך יהיה שוב זרימה של טוב?
על זה צריך לענות לו- מעכשיו תתרגל אתה בעצמך לרצות טוב ולא להסתמך על הרצון של האחרים שיהיה טוב
--שלא נדע צרות ונסיונות

וזה כנראה כל עניין בקאוצינג - שתמיד יוצר רושם של כפירה כי הם גורמים לאנשים להאמין בעצמם
לפי דברי זה לא נכון -- הם לא גורמים לאנשים להאמין בעצמם אלא לרצות בעצמם
ומי שרואה בהשתדלות האדם כפירה אז ייתכן ואינו יודע כלל מה ההבדל בין אמונה לרצון
אם אמונה זה שצריך לעשות את מה שצריך לעשות בכל רגע נתון אז כפירה זאת המחשבה שאפשר לעשות קיצורי דרך
כפירה זאת המחשבה שאפשר לברח מלעשות את שצריך לעשות

להשתדל וכוחי ועוצם ידי זה לא מגדיל את האמונה בעצמי אלא את הרצון העצמי
ואולי יש בינהם קשר בין הרצון לאמונה שמפיל את כל המהלך שלי?

תוספת קטנה - עיינתי בפרשת בראשית - הראשונה שמדברת על פרי ולא על עץ היא האישה
כאשר אלוהי-ם אומר לאדם לא לאכל מעץ הדעת כתוב רק עץ
וגם כאשר הנחש מפתה את חוה הוא מדבר רק על עצים
הפעם הראשונה שמדובר על פרי - זה בדברי האישה לנחש
אחד מחברי הטובים הוסיף לי על המהלך הזה ש חטא חוה הוא המשך לחטא האדמה שלא הוציאה אץ שעצו ופריו שווים, כלומר שורש החטא הוא חוסר ב"לשמה".
האישה שיותר חמדנית בטיבעה, נפלה בפיתוי הפרי (שזה שיש בו טעם מתבלט ביחס לעץ חסר הטעם).
לאחר זמן התחדש לי עוד בנושא-
אם הבנתי נכון - אמונה זה לעשות דברים לשמה- ואתה גם מגדיר שלעשות דברים לשמם זה לעשות את הדברים כי זה מה שנכון לעשות באותה העת
זה גם מתקשר לי עם נקודה אחרת באמונה שתמיד אומרים שמי שחי מתוך אמונה לא חושב מה יהיה מחר
ולא מדלג על ההוה בשביל המחר -- "לא עושה קיצורי דרך"
כמה שאלות שנשארו לי פתוחות –אשמח לשמע תשובות
אני הבנתי לשמה תמיד אחרת - לעשות דברים מצד עצמות הפעולה שלהם -- דהיינו לאכול לא כי זה מה שנכון לעשות עכשיו[
אלא לאכול בשביל לאכול ,לרקוד בשביל לרקוד , --- מצד הלשון ההגדרה שלי נשמעת יותר אבל מה הגיון בלחיות ככה?


האישה היא חמדנית? לא אומרים את זה על גברים?

אתה טוען שגם האישה לא נפלה בפיתוי של הנחש כי הוא הציע לאכל מעץ הדעת
ואילו היא בכלל פיתתה את עצמה ואכלה מפרי עץ הדעת?

כמו כן מה הייתה הצעת הנחש? לעשות דברים מצד שהם טובים או רעים ולא מצד שזה מה שצריך לעשות
בעצם הצעת הנחש הייתה להתחיל לשפט דברים לפי קריטריון של טוב ורע?
ועץ החיים היה לחיות בלי משפט? זה גם לא הגיוני! - אלא אם כן נאמר שעץ החיים כולל את הטוב והרע רק ללא הבלטה
והנחש הציע להבליט את העניין של טוב ורע