הדבר תורה הבא הוא בעיקר לגברים שבינינו הארות של בנות יתקבלו בברכה

התורה חז"ל כל הזמן מזכירים בנשימה אחת אישה ואוכל ביוסף -"כי אם את הלחם אשר הוא אוכל" -עיינו בפרשנים מדובר שם על משל לאישה-אשת פוטיפר
בבראשית חז"ל אומרים שביחד עם האכילה מעץ הדעת הם נפלו גם בעריות- זה לא כתוב-אבל ככה חז"ל הבינו שאם היה חטא באוכל היה גם חטא בעריות למה?- חכו לסוף כמו כן כל ספר משלי מלא בדימוי בין ניאוף לאכילה האם התורה משווה אישה לאוכל?אם הבנתי נכון אז התורה מדברת מנקודת מבט של תיקוןאצל גברים יש נקודה מאד מקולקלת מחטא ץ הדעת והיא לעשות דברים מתוך חסרון ולא מתוך רצון דהיינו צריך לאכול אבל לא מתוך צורך ותחושה שאם אני לא אוכל יקרה לי משהוא לא מתוך רצון לאכל ותחושה שלא חסר בי כלום ואני שלם וטוב לי עם עצמי איך שאני אז למה אני אוכל? 1*כי אני רוצה2*כי התפוח מבקש3- כי זה טעים ואני אוהב טעם!!כן כן - קצת מהפך - הכי טוב לאכל מתוך תענוג ואהבת הטעם כי אם לא אז אתה אוכל מתוך תחושת חסרון אגב ככה גם הנחש הרס אותם - הוא גרם להם לאכל מתוך חסרון -שכנע אותם שחסר להם משהו ולכן עליהם לאכל ועכשיו לאישה - גברים כמו שהם צריכים לתקן את התודעה שלהם כלפי אוכל כך הם צריכים לתקן את התודעה שלהם כלפי אישה**אסור לגשת לאישה מתוך חסרון מתוך תחושה שמשהו בך חסר מתוך תחושה שאצלה המפתח לתיקון שלי כי אני כבר לא יכול לבדאסור לגשת לאישה מתוך תאווה - כי מה זאת תאווה?מישהי חשפה בפניך את האנרגיות הנשיות שלך וגרמה לך לשכח שלא חסרות בך אנרגיות גם כן (או שהיא רק חשפה את זה שבמילא אתה לא מודע בכלל לאנרגיות הגבריות שלך)ואז אתה נמשך כמו פרפר לאש -למה? כי אתה חושב שכל האש אצלה ובך יש חסרון ושאצלה יותר נוצץ התיקון הוא לא לבא לאישה מתוך חסרון אלא רק מתוך רצון!לא חסר לי כלום ואין לי שום צורך באישה אז למה אני מתחתן?כי אני רוצה יותר!אבל לא כי חסר בי משהו עכשיו(בלשון הרב קוק זה נקרא השלמות וההשתלמות )לכן התנ"ך תמיד משווה אישה לאוכל - כי מי שהתודעה שלא מתוקנת בקשר לאכילה אז גם התודעה שלו מתוקנת בקשר לאישה-אלו שני דברים שגבר יכול ליפול ולחשב שהם חסרים לו אבל אם הוא מתוקן הוא יודע שהם לא חסרים לו - אלא הם מגדילים אותו

את המאמר פירסמתי בפורום כיפה אחת הכותבות האירה לי -
ציטוט
"אבל אני לא אוהבת את הרעיון.אוכל הוא צורך של בנאדם.אישה - היא בנאדם. לא אוהבת שמשווים ביניהם כל הזמן. זה ממש לצמצם את האישה ומעליב.הזוגיות היא הצורך שמתמלא.ולא האישה או האיש."

קיבלתי את ההארה - הטרמנילוגיה שלה יותר נכונה ומגדירה את המצב הנפשי שעליו רציתי לכתב

בגרות נשית

המאמר הבא מיועד רק לנשים אמיצות

הנושא הבא הוא נושא שיושב לי כבר הרבה זמן על הלב.בהצחלה רציתי לקרא לו צביעות נשית
אבל אחראי מחשבה הבנתי שלא מדובר רק בצביעות ,בציעות זה הסימפטום- מדובר פה על בגרות

אחד מסימני הבגרות הבולטים ביותר זה היכולת להכיר בכוחות שבך היכולת להכיר באיך שתה מנצל אותם לטובה והיכולת לארות איך אתה מנצל אותם לרעה
סימן נוסף לבגרות זה להפסיק להסתתר מאחורי תירוצים וסיבות אלא לעמוד מול המעשים שעשית
רק מי שמוכן להפסיק להשתמש בתירוצים יוכל לקחת אחריות על מעשיו ככל שאדם דוחק את הקץ וממשיך להשתמש בתירוצים הוא לא מסוגל להבין מהי אחריות ומהי בגרות

איך כל זה קשור לנשים?
בגדול בהיסטוריה עד המאתיים שנים האחרונות נשים לא כל כך דנו בעצמן לא כל כך חשבו על עצמן ,לא נדון כרגע כרגע למה
(כן זאת גם חלק מהבגרות -להיות מסוגל להבין שגם אם תאשים אחרים וגם אם הם באמת אשמים -זה לא פותר אותך מהצורך להתמודד עם הבעיה שנוצרה-ולכן אני לא דן האם הגברים אשמים בזה שהנשים היו לא מפותחות או לא)
אבל זאת המציאות
הם היו כמו ילדים במובן מסוים עד לפני 200 שנה
הכוחות שלהן לא היו מפותחים - לא ברמה הכללית ולא ברמה הפרטית
לא ברמה הכללית לא היו להם שום התארגנויות ציבוריות ולא הייתה להם שום אחריות ציבורית
ולא ברמה הפרטית - הרבה נשים לא הכירה בערך עצמן והרבה נשים לא ביטאו את הכוחות שלהן (מי אשם? האם הנשים באמת היו ילדותיות או שהגברים אשמים - אני לא הסטוריון - ועיינו בהערה לעיל)

הנשים ברוך ה' התבגרו ופיתחו המן את הכוחות שלהם במאתיים השנה האחרונות
וזה מקביל לדעתי למישהו בגיל ההתבגרות -השלב הראשון זה לגלות את הכוחות שלך
אבל מגיע המשבר
כי כשיש כוחות צריך ללמוד לשלוט עליהם וצריך לקחת עליהם אחריות
וכשיש כוחות ועושים איתם טעויות אז גם צריך לדעת לשלם על זה

הכוח הנשי העיקרו הוא לא פיזי אלא יותר -אישי,נפשי,לגרום לדברים לזוז על ידי השתמשות בקשם האישי ולא בסמכות
ההגדרות שלי לנושא עדיין בהתחלה -אבל נראה לי שכוונתי ברורה

כיום הנשים רק נהנות מהכח הזה אבל עוד לא למדו לקחת עליו אחריות
(למה שילמדו? מי יכריח אותן? הרי זה כח בלתי נראה, זה כח שקשה למדד אותו כי הוא לא פיזי
הכח הזה גם לא משאיר עקבות)

דוגמא לחוסר התובנה שכח נשי הוא כח ויש להתייחס אליו ככזה מופיעה בראש ובראשונה בבתי המשפט
מעערכת החק היא החותמת למה נחשב שימוש לגיטמי בכח ומה נקרא שימוש לא לגיטמי בכח
היום מערכת המשפט מאד מיושנת היא עדיין בנויה על העולם שהיה לפני גיל ההתבגרות של העולם הנשי בכלל והנשי בפרט
ונקודת המוצא שלה היא שאין בכלל כזה דבר כח נשי
ואם הוא קיים -אז אין לו שום משמעות

שני דוגמאות - אונס
מלבד העובדה שברב המדינות אנס מוגדר רק כמעשה של גבר על אישה (לכן מורה נקבה בישראל שאנסה תלמיד שלה נשפטת רק על מעשה מגונה ולא על סעיף -אנס)
ישנו עוד בעיה בחק- החק מגדיר אונס רק ככפיה פיזיקלית -אבל אין בחק אזכור לכפיה על ידי כח הפיתוי הנשי
הנשים יכולות לקרא את זה ולגחך בהנאה- אנחנו יכולות לפתות אותכם לעשות מעשים שלא רציתם ולא תוכלו להעניש אותנו כי הכח שלנו הוא בלתי מדיד
אבל אני חושב שמי שחושבת ככה יורה לעצמה ברגל - כי מי שלא מוכן שהחברה תאשים אותו באחריות למעשיו שנגרמו על ידי הכוחות שלו
בעצם מקבל את זה שמתיחסים אליו כאדם שאין מה לדרש ממנו אחריות כי אחריות זה לא בתחום היכולת שלו-ממש כמו שאחריות זה לא בתחום היכולת של הילדים קטנים

נושא שני גירושין - לא ארחיב בנושא -אבל למה עולם שבו הרבה נשים לא מינקות ובמילא נמצאות עד 4 אחרי הצהריים בעבודה -למה תמיד חזקת הילדים היא אוטומתית לאישה?
מה היא שונה מהגבר?
שניהם חוזרים בארבע הביתה (דברי מכוונים לאותם האמהות לפחות)
ושניהם אוהבים את הילד אותו דבר (או שיש פה הנחה מכוערת שאבות אוהבים פחות את הילדים שלהם?)
ובנוסף - בעולם שבו הנשים גם יכולות לצאת לעבד - למה שהגבר לא יקבל את הילד והאישה תשלם מזונות?
(ואל תתרצו שאין גבר שרוצה את זה - גברים היום מאד פתוחים לקשר שלהם עם הילדים)

ריכוז פסקאות של הרב קוק בנושר שמירת הברית

לכל המעוניין ללמוד את הנושא חבר שלח לי ריכוז פסקאות בנושא שמירת הברית מכתבי הרב קוק
להורדה מכאן

הסוד והיהדות

קניתי בשבוע הספא את הספר "הסוד" ספר מעניין וחשוב שלמי שלא קרא אגיד בקצרה את הרעיון הבסיס שלו -העולם כולו מתנהל לפי המחשבות והרצונות של האדם -אם תחשוב שתמצא עבודה בחודש הבא אז בזכות זה תמצא עבודה בחודש הבא-וכן הלאה על זה הדרך - מה שאתה חושב זה מה שקורה לך אתה חושב מחשבות שליליות ? אז אל תשאל אחרי זה למה החיים שלך כל כך מלאי סבל
וכן להיפך = אתה חושב אופטימי? לא פלא שאתה מצליחן והמציאות עוזרת לך
איך זה קורה? בגלל שהעולם מורכב בעצם מאנרגיה ובאנרגיה אנחנו שולטים על ידי המחשבות שלנו לכן מה שחושבים זה מה שקורה

אמנם הרעיונות שלו מוזכרים בספרי החסידות כבר לפני 200 שנה
ביחוד ברבי נחמן וחב"ד ששם המשפט "תחשוב טוב יהיה טוב" נאמר לחסידים שהיו בצרות צרורות אמיציות כעצה לצאת מהבוץ שהם נקלעו אליו ( מחברת הספר מודעת לכך שהרעיונות שלה כבר נמצאים בכל הדתות העתיקות)
בכל אופן הרחתי איזשהו הבדל בין הרעיונות של "הסוד" לבין היהדות. ביהדות מקדישים הרבה יותר מקום למושג "תפילה" ותפילה בגדול דורשת דיבור בשיטה הרוחנית של "הסוד" התרשמתי שנותנים הרבה יותר מקום למחשבה כמושכת השפע העיקרית
אמנםי גם ביהדות מוזכר שתפילה ללא כוונה כגוף ללא נשמה כך שאכן עיקר משיכת האור היא על ידי מחשבה
אבל הישראלים כבר 3600 שנה מאמינים שעדיף שכל אור בעולם יקבל גם גוף גשמי (במקרה של תפילה -דיבור גשמי) ולא מספיקה רק נשמה=מחשבה
אמנם בתורת הסוד יש עניין גדול של יחודים בעולם המחשבה בלבד - אך אין לשכח שרב היחודים (למיטב ידיעתי )נמצאים על סדר התפילה והם משמשים כנשמה שמתלבשת בגוף=דיבור התפילה
כמו כן חלק נוסף של היחודים בכתבי האר"י מולבשים על פסוקים שיש אומרם עם כוונות - שוב יש מחשבה=נשמה אבל זה בא גם עם גוף=דיבור
אכן יש גם הרבה יחודים ללא דיבור וחשבתי שמצאתי מקום ביהדות שדומה לשיטה של "הסוד" אבל חבר האיר לי שעדיין יש שוני מסוים - בסוד משתמשים באנרגיה כדי לסדר לעצמך חיים יותר טובין (ולא שזה רע או אגואיסטי-זה טוב ולא אגואיסטי) ואילו בספרות הקבלית השם של מחשבות שמושכות שפע הוא - "יחוד" דהיינו משיכת השפע היא לא העיקר אלא העיקר הוא ההתיחדות עם האור והרצון האן סופי - יכול להיות שמחברת "הסוד" מסכימה עם זה שזאת התכלית ואולי היא מדברת על זה יותר בסרט שלה (שלא ראיתי) בכל אופן דפדוף בחלקים נרחבים בספר התרשמתי שהמסר שהתכוונו להעביר שם הוא שהחחים של האדם תלויים במחשבות שלו בגלל מפגש המחשבה והאנרגיה הקוסמית ועל היכולת של האדם למנף את זה לטובת חיים טובים יותר ופחות הדגישו שם את העניין הנפלא שעל ידי מחשבה אפשר להאחד עם האנרגיה של היקום

נקודה נוספת - "בסוד" נקודת המבט היא שיש אנרגיה מאחורי כל העולם הגשמי והיא בעצם המושך בחוטים ואנחנו על ידי מחשבותינו יכולים למשוך לה בחוטים
חבר טוב האיר לי על הנקודה הזאת - שלדעתו מדברים של על מה שמכונה באר"י ז"ל -נשמה דנפש של העולם"
וביהדות מדברים על אנרגיות הרבה יותר גבוהות וברמה הרבה יותר איכותית כמו "נשמה דנשמה של העולם"
אני לא הטוח כמה ההגדרות הקבליות שלו נכונות אבל האבחנה שלו ודאי נכונה
במילים אחרות אדם מורכב מגוף גשמי לחלוטין -שזאת הגופה שנשארת אחרי המוות אבל לגופה היה גם חלק אנרגטי שהניע אותה
ונתן לה לתפקד ברמת היום יום אלא מה שגם לחלק האנרגטי של הגוף היה חלק יותר אנרגטי שקבע את הכיוון של האדם בחיים
דוגמא - במה הוא יעסוק ברפואה או בעריכת דין ההחלטה הזאת היא מה שהניע את האנרגיה שהניעה את הגוף

וכך גם לגבי "הסוד" הם כמיטב הבנתי (שלא בטוח שהוא נכונה) מתיחסים לאנרגיה שמניעה את הגוף הגשמי "נשמה דנפש של העולם"
אבל לא מתיחסים למה שמניע את האנרגיה ,לא מתיחסים לרצון שמאחורי האנרגיה ,למה שנותן לה את הכיון -:נשמה דנשמה של העולם"

לסיכום - "הסוד" הוא ספר חשוב שמחזק רעיון מאוד בסיסי ביהדות "תחשוב טוב יהיה טוב" אני עצמי מאד מאמין ברעיון
ולא באתי במאמר הזה להוציא את הרוח מהמפרשים למי שקרא את "הסוד" אלא רק להאיר שיש עוד הרבה מה להתקדם מעבר לרעיון של הסוד ושצריך בעקבות זה להעמיק יותר בחשיבותו של הדיבור בתפילה

כיצד מפרשים רמזים משמים

רבים מאיתנו חילונים ודתיים נתקלו בהשגחות פרטיות למינהן ורמזים ברורים משמים ש"קורה כאן משהו" אני לא מתכוון כאן דווקא בהקשר של האם יש אלוקים או לא, אלא יותר בכיוון של לאן לצעוד את הצעד הבא בחיים - ימינה, שמאל, אחורה או קדימה
הבעיה של הרמזים האלה היא שאם בוחנים אותם בעין השכל אז הם לא אומרים כלום כי אפשר לתוות סיפור שיפרש אותם כרמז ללכת ימינה ואפשר גם לתוות סיפור שיפרש אותם כרמז ללכת שמאלה
אז להתלבטויות של השכל הרמזים האלה לא עוזרים - ואולי כך צריך להיות כי מחשבה לא אמורה להישען על מהאלה מה יהיה לי יותר טוב (שזה מה שבא הרמז לעשות להגיד לי איפה יהיה לי יותר טוב) אלא מחשבה אמורה להישען על אמת ועקרונות שאנו חושבים שהם נכונים
ההשגחה הפרטית עובדת לרב בעיקר על הרגש - אדם עשה צעד שהוא בטוח בו - ואז אם המציאות מתגלגלת לכיוון שלו הוא רואה בזה רמז משמים שהוא בכיוון הנכון ואם המציאות נגדו בצורה שמערערת לו על הבחון הצמי אז הוא יתחיל לראות בזה אות משמים שהצעד שלו מוטעה- לא כי זה באמת מה שרצו לומר לו משמים אלא בגלל שהבטחון העצמי שלו כבר התערער
כך שנראה שאפילו מצד הרגש אי אפשר לפרש את הרמזים - כי אם אתה בעל הטחון עצמי אז הרמזים השלילים לא יזיזו לך ואם אתה חסר בטחון אז לרב הרמזים יפורשו על ידך בצורה שלילית
במילים אחרות אדם מפרש את המציאות בחוץ לפי המציאות שלו בפנים
יוצא מזה פשט נפלא למושג "רמז משמים" - שאדם יכול לדעת מה המצב הפנימי שלו לפי איך שהוא יתיחס למאורעות החיצוניים הפוקדים אותו (זה כשלעצמו לא דבר חדש כלל) - "שמים" זו המציאות הפנימית של האדם וכל הזמן יש לאדם רמזים מן ההתיחסות שלו כלפי מאורעות מן החוץ מה השמים שלו רוצים ממנו ולהיות מחובר לעצמך זה כבר חיבור גדול לאלוקים שזה הרי כל תכלית ההשגחה הפרטית לחבר את האדם לאלוקים

ישנה עוד אפשרות מלבד האפשרות הפסיכולוגית והיא לפרש את הרמזים לפי האינטואיציה- יש לי עם זה שני בעיות
א- להגיע לאינטאיציה אמיתית זה ממש לא מסלול קצר . לרב מה שאנשים קוראים אינטואיציה זהו בעצם מוסר כליות
על חטאי העבר
ב- בעקבות ההקדמה של הרב הנזיר ל"קול הנבואה" אני מפקפק בקשר בין יהדות לאינטואיציה

תוספת לסיום-
יש חוץ מן השמים הפרטיים של כל אדם בפנים גם שמים כללים לעולם ולשמים הכללים שפועל יוצא מהם זה שיש לעולם מגמה וכייוון יש קשר לשמים הפרטיים של כל אחד והמגמה והתכלית של כל אדם הם חלק מהשמים הכללים ונגזרים מהם
כך שלהקשיב לשמים הפרטיים ולפרש על פיהם את הרמזים וההשגחות הפרטיות זה הגיוני שכן הכל נגזר מהשמים הכללים

ואולי מן הסתם מי שעושה כך בסוף זוכה להבין רמזים כללים מן השמים הכללים ?

משהו על אין סוף אבולוציה וקבלה

לפני זמן רב יצא לי להתווכח עם איזשהו דתל"ש על דרווניזם מהשיחה איתו נבנתנ אצלי תובנה מעניינת בקשר למושג "אין סוף"
הגישה שלנו למציאות היא גישה של יבה ותוצאה או בלשון הראשונים - סיבה ומסובב ועם הגישה הזאת אנוגם ניגשים לשאלת החיים - מי ברא את העולם ומהו מקור החיים אלא ששם מתברר שהגישה כושלת את זה דרווין עוד לא גילה אבל היהדות כבר גילתה מזמן - כך התברר לי . דרווין -וכל בן אדם הגיוני אחר - מסתכל סביבו ורואה שהעולם בנוי בצורה של התפתחות - זרע נהיה שתיל ואחרי זה נהיה עץ ,בני אדם מתפתחים בהדרגה מתינוק לאדם בוגר, ישוב קטן מתפתח בהדרגה לעיר - בקיצור כל העולם מתפתח בהדרגתיות - מתוך תובנה זאת ניגש האדם וטוען שהוא התפתחות הדרגתית ושבכלל כל העולם התפתח הדרגתית . וכן קורה שכל פעם אנו חוזרים שלב נחד נוסף אחורה וחוזר חלילה. כך גם בעולם הפיזקה המודרנית כל הזמן יש חתחרה למצא את החלקיק היותר קטן שמרכיב את היחידות היותר גדולות -אמנם זה לא היה הרעיון המקורי של הדרווניזם הקלאסי אבל אין ספק שהרעיון הזה מנחה את כל מי שלא מאמין באלוקים שגם האדם התפתח אבולציונית מרמת החלקיק הביולוגי הקטן ביותר. אלא שאליה וקוץ בה כי אם כך התשובה הניתנת היא לעולם לא תתן סיפוק ומענה לשאלה מאין הכל התחיל - כי על כל רמה שנגיע אליה לאחר זמן נתחיל לחפש רמה קודמת

מה כל זה קשור ל "אין סוף" שבו הקבלה מתארת את האלוקות? בתורת הקבלה תמיד טועניםן שבינינו לבין הקדוש ברוך הוא שהוא מוצא החיים יש אין סוף עולמות - וזה בדיוק מה שטוענים במדע - שעל כל חלקיק שלא נמצא נמשיך לחפש חלקיק או יחידה אבולויונית קודמת ויותר בסיסית כך שהקבלה טוענת מזמן מה שיוצא לפי המדע- - לעולם לא תגיע לאלוקים -למוצא החיים בדרך של סיבה ומסובב - בדרך של סיבה ותוצאה - כי ביננו לבין מוצא החיים יש אין סוף שלבים
כך שלעולם לא נגיע - כי לכל מקום שלא נגיע -תמיד נמצא שלב קדום יותר להגיע אליו

אם הבנתי נכון הדרך היחידה להגיע למוצא החיים היא לא דרך התהליך השכלי של סיבה ומסובב אלא בדרך של קפיצה
"יש מאין" צריך איזו שהיא החלפת דפוס חשיבה- החיים לא נוצרו ולא נוצרים בגלל סיבה על מערכת הסיבות שאנחנו מגדירים היא אחרי שכבר יש חיים , החיים עצמם הם פשוט קיימים , החיים עצמם קיימים בלי סיבה מאחוריהם שתומכת בהם. יוצא צזה שאם רוצים להדבק בשרש החיים ברגע הראשוני של הבריאה ,בנביעה שלה - אז לא צריך בשביל זה שום ידע קבלי של עולמות על גבי עולמות - כי לדרך הזאת אין תכלית מכיון שהיא לא נמלטת מתבנית המחשבה של סיבה ותוצאה אלא פשוט צריך להתחיל להפנים את החיים כדבר שאין מאחוריו סיבה תומכת אלא הם קיימים ללא סיבה

הצלחת לתפוס כך את החיים? אז את/ה נמצאים/ות ברגע בריאת העולם - "יש מאין" ברגע הקפיצה הגדולה מאלוקות לעולמות - ברגע המעבר בין חופש לדטרמניזם

הארת אגב
אם אני מבין נכון זאת גם הכוונה שהקדוש ברוך הוא הוא עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות - הכוונה הפשוטה היא שהוא הסיבה הראשונית לכל מה שקיים ושאין מאחוריו סיבה נוספת .לפי מה ששאמרתי מקודם הכוונה בזה היא לא רק שהקדוש ברוך הוא הוא ראש פירמידת הסיבה ותוצאה בעולמנו אלא שהוא בכלל לא שייך למציאות של סיבה ותוצאה

הבהרה על המושג אמונה

בעקבות איזה מצגת שראיתי התחדש לי פשט במושג "אמונה"
שדיברה על זה שגם חיילים אטיאסטים ברגעי משבר במלחמה פועלים מתוך אמונה
חשבתי על זה וניסיתי להבין לאיזו "אמונה" מתכוונים כאשר אומרים שגם אטאיסטים מאמינים
מתוך המחשבה הזאת התברר לי שההגדרה של אמונה צריכה בירור וניסור ממידות מצרניות

כאשר אומרים אמונה מתכוונים להגיד שאדם צריך להאמין שהכל טוב כעת גם אם אתה חושב שיש רע
די עקא די ברור שזאת לא אמונה של אטיסטים . אלא מה שנתקלתי פעמים רבות בחיים בכופרים גמורים שמשום מה נראה שהם עושים את מה שהם עושים (לדוגמא קצינים בצבא) מתוך נחת ונחישות וקבלת על ומוכנות לסבל שאמורים להיות נחלתם הבלעדית של אנשים מאמינים
והכי חשוב אותם אטיאסטים לא מחפשים כלל קיצורי דרך – שזאת תכונה שבוודאי ובוודאי אמורה להיות רק נחלתם הבלעדית של אנשים דתיים מאמינים (כמובן אפשר לומר על אותם כופרים שהם לא חושבים מספיק ולא מוכנים לפרוץ את המוסכמות של עצמם – וזה גם נכון על חלק מאותה קבוצת אנשים אבל בטח לא על כולה)
ההתנהגות שלהם גרמה לי להיזכר שיש עוד הגדרה לאמונה או שמא רק עוד מאפיין והוא ש "אמונה" זה תאמין שהכל מסודר והכל מחושב וכל דבר בעולם במקומו וביתו ובזמנו
ההגדרה השניה של אמונה אמנם לא מסבירה למה רע לי עכשיו
אלא רק נותנת כח והבנה פנימית למה לא לעשות קיצורי דרך בחיים ולמה לא לברח מדברים שצריך לעשות
לא להסתכל על התוצאה – כמו שטען כותב המצגת -שגם אתאיסטים נלחמים באמונה - הכוונה הם לא מסתכלים על זה שהם עלולים למות אלא רק פועלים מתוך מחשבה
של "עכשיו צריך להילחם וזה מה שצריך לעשות וזה מה שאני עושה" - מן התעלות לעולם של עשיה ללא בקשת שכר - תוצאה
אלא רק הסתכלות על הדרך
אמונה של אטיאסטים היא הכוונה השניה במילה אמונה
דבר זה גרם לי להרהר הרבה במטבע הלשון שנזרקק כל הזמן – תאמין שהכל לטובה – על עצם העניין שהכל לטובה ושזה דבר שלא מבינים בשכל ולכן שייך להגיד עליו אמונה אני מסכים אבל זה יכול לבא בטעות ממקום לא נכון בנפש ולשמש את קטנות המוחין של האדם
כי כאשר אומרים לאדם שיש לו כרגע חסרון מסוים בחיים – אין לו עבודה ,אין לו שידוך שאמונה זה תאמין שגם הרע הוא לטובה זה לא חינוך כי במקום לומר לאדם אל תחפש את השכר את הפרי אלא תעשה את הדברים לשם פועלם - אומרים לו הכל לטובה ובזה ממקדים אותו שוב על השכר והעונש על הפרי והפרס
ושמא זה הפשט בטעם העץ כטעם הפרי?
שאדם לא מסתכל על פרי כלל ולכן טועם בעץ טעם של פרי? דהיינו שאדם מחפש לעשות מה שנכון
ורואה בהליכה בדרך תכלית יחידית וכלל לא מעניין אותו הפרי - (אלא רק בשביל הדרך שידע כיצד לתכנן את הדרך)
(לדוגמא החייל שלנו לא שואל האם הוא יחיה אלא רק שואל האם צריך להילחם - -וכל מה שהוא שואל כיצד ננצח -דהיינו מתעסק בפרי – זה אך ורק כדי שיוכל לעשות מה שנכון לעשות-להילחם)

עד היום לא הבנתי ככה את טעם העץ כטעם הפרי
אלא הבנתי שכבר בדרך צריך להנות כאילו אנחנו מתעסקים במטרה כי הדרך היא מה שגורם לך להרגיש את יקרות ושווי המטרה ושזה הכלי שלך להכיל את גודל המטרה
אחרי זה

באמת יש לעיין האם כל מושג האמונה הדתי המוכר לנו - והוא" שיהיה לנו טוב" ושמתעסק בלהסביר למה לא רע לי למרות שרע לי
הוא אכן מושג האמונה הטהור
לאחר הפשט שהבנתי עכשיו בזכות כמה אטאסטים מאמינים מהמצגת בטעם העץ כטעם הפרי
כנראה שכל מה שאנשים משייכם לאמונה צריך לשייך בכלל לרצון
דוגמא
- בא אדם לניחום אבלים ומדבר שצריך להאמין שה' טוב ואין לפניו עוול
מה זה קשור לאמונה? אמונה זה להאמין שצריך לעשות את הדבר הנכון ולא את קיצור הדרך
להגיד למי שמצטער להאמין זאת טעות
למי שחש ברע או שנמצא במצב רע צריך להגיד - "תרצה"
תרצה שיהיה לך טוב
ובדוגמא שהבאתי - מי שבר מינן חס וחלילה מתו מונח לפניו - ייתכן שהשבר שלו נובע מזה שאותו בן אדם היה בשבילו מקור של טוב
ועכשיון כשהמעיין הטוב התייבש ושאותו של מקור לרצון טוב אבד -לכאורה איך יהיה שוב זרימה של טוב?
על זה צריך לענות לו- מעכשיו תתרגל אתה בעצמך לרצות טוב ולא להסתמך על הרצון של האחרים שיהיה טוב
--שלא נדע צרות ונסיונות

וזה כנראה כל עניין בקאוצינג - שתמיד יוצר רושם של כפירה כי הם גורמים לאנשים להאמין בעצמם
לפי דברי זה לא נכון -- הם לא גורמים לאנשים להאמין בעצמם אלא לרצות בעצמם
ומי שרואה בהשתדלות האדם כפירה אז ייתכן ואינו יודע כלל מה ההבדל בין אמונה לרצון
אם אמונה זה שצריך לעשות את מה שצריך לעשות בכל רגע נתון אז כפירה זאת המחשבה שאפשר לעשות קיצורי דרך
כפירה זאת המחשבה שאפשר לברח מלעשות את שצריך לעשות

להשתדל וכוחי ועוצם ידי זה לא מגדיל את האמונה בעצמי אלא את הרצון העצמי
ואולי יש בינהם קשר בין הרצון לאמונה שמפיל את כל המהלך שלי?

תוספת קטנה - עיינתי בפרשת בראשית - הראשונה שמדברת על פרי ולא על עץ היא האישה
כאשר אלוהי-ם אומר לאדם לא לאכל מעץ הדעת כתוב רק עץ
וגם כאשר הנחש מפתה את חוה הוא מדבר רק על עצים
הפעם הראשונה שמדובר על פרי - זה בדברי האישה לנחש
אחד מחברי הטובים הוסיף לי על המהלך הזה ש חטא חוה הוא המשך לחטא האדמה שלא הוציאה אץ שעצו ופריו שווים, כלומר שורש החטא הוא חוסר ב"לשמה".
האישה שיותר חמדנית בטיבעה, נפלה בפיתוי הפרי (שזה שיש בו טעם מתבלט ביחס לעץ חסר הטעם).
לאחר זמן התחדש לי עוד בנושא-
אם הבנתי נכון - אמונה זה לעשות דברים לשמה- ואתה גם מגדיר שלעשות דברים לשמם זה לעשות את הדברים כי זה מה שנכון לעשות באותה העת
זה גם מתקשר לי עם נקודה אחרת באמונה שתמיד אומרים שמי שחי מתוך אמונה לא חושב מה יהיה מחר
ולא מדלג על ההוה בשביל המחר -- "לא עושה קיצורי דרך"
כמה שאלות שנשארו לי פתוחות –אשמח לשמע תשובות
אני הבנתי לשמה תמיד אחרת - לעשות דברים מצד עצמות הפעולה שלהם -- דהיינו לאכול לא כי זה מה שנכון לעשות עכשיו[
אלא לאכול בשביל לאכול ,לרקוד בשביל לרקוד , --- מצד הלשון ההגדרה שלי נשמעת יותר אבל מה הגיון בלחיות ככה?


האישה היא חמדנית? לא אומרים את זה על גברים?

אתה טוען שגם האישה לא נפלה בפיתוי של הנחש כי הוא הציע לאכל מעץ הדעת
ואילו היא בכלל פיתתה את עצמה ואכלה מפרי עץ הדעת?

כמו כן מה הייתה הצעת הנחש? לעשות דברים מצד שהם טובים או רעים ולא מצד שזה מה שצריך לעשות
בעצם הצעת הנחש הייתה להתחיל לשפט דברים לפי קריטריון של טוב ורע?
ועץ החיים היה לחיות בלי משפט? זה גם לא הגיוני! - אלא אם כן נאמר שעץ החיים כולל את הטוב והרע רק ללא הבלטה
והנחש הציע להבליט את העניין של טוב ורע